<h1>ראבי"ה סימן אלף נ"ב</h1>
<h2>דף סב:</h2>
קיימא לן דבין נהנה ובין מהנה אסור כר' יוחנן [ע"ז י"ג ע"א]. ותנן בפרק ר' ישמעאל [נ"א ע"ב] ע"ז שיש לה גינה או מרחץ נהנין ממנה בטובה. ובגמ' פר"ש בטובה בשכר. אבל לעיל פר"ש בפרק כל הצלמים [מ"ד ע"ב] שרק מחזיק לו טובה. ולא דמי לחנויות המעוטרות בוורד והדס [י"ב ע"א] דהתם כעין תקרובת ע"ז, וכן פירש רבינו שמואל, והילכ' אפילו שלא בטובה אסור, אבל גינה ומרחץ לא דאין הקדש לעבודה זרה [מ"ד ע"ב] ואפילו משום נוי ליכא. ומילתיה דריש לקיש אוקימנ' לה כתנא[י] הילכך ליכא לאקשויי ליה ממתני'. ויש מרבותי' שאמרו שדווקא כגון שהולך שמה ואוכל מפירותיהן אבל אם משלח לו לביתו מותר שכומרים אינן כתלמידי יש"ו שמכירים וכופרים כדיאתא בפרק כל כתבי הקודש [שבת קט"ז ע"א]. ומותר לטחון בריחיים ולאפות בתנוריהם דמקילינן בהני כמו במשא ומתן שלהם ביום אידם אע"ג דמיתהנו ותו שמא גם התלמוד לא אסר אלא דומיא דמרחץ שעומדת לע"ז כדקתני לעיל מינה [מ"ד ע"ב] וזו עומדת על פי הביב וכו' וכן בגינה. ומיהו אין להקל בדבר. וקיבלתי מרבותיי דהאי אין נהנין מהן בטובה היינו כגון שלא היה בא לע"ז זה הריוח אם לא על ידי זה אבל מה שאנו נותנין להן לע"ז מקרקעותינו מס ולקנות פירות גינותיהן מותר שאם לא יקנה הישראל יש גוים הרבה שיקנו ומה נהנין (מ)הן ממנו. ועוד הקרקעות והמסים של מלך ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא ויתנו לשרי הארץ ואם שוב (הקדשות) [הקדישוה] לע"ז קיימא לן [שם] אין הקדש לע"ז. ותו המסים קדמה לע"ז והיא באת בגבולינו וכ"ש אם היה יושב בו הישראל מחמת הגוי ושוב הקדישו הגוי דמותר. ונהנה [היכי] דמי דאסור הני מילי בכגון מכס של סחורה שהמשפט לכל אדם לתת, אבל חכם שאין הדין עליו לתת מכס מגולגולת כדכתיב [עזרא ז' כ"ד] מנדה בלו וגו' יכול להפקיע עצמו בכל עניין, (וגרסינן) [דגרסינן] בנדרים [ס"ב ע"ב] אמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהבינא אכרגא. אי נמי נורא תרתי משמע כדכתיב [דברים ד'] כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא כעניין שא"ר אלעזר הגדול נאמן עלי הדיין כדאיתא לקמן בפירקין [ט"ז ע"ב] (דלרבות') [ולרבותא] נקט. אי נמי התם בעל כרחו יש לו לתת הכרגא הילכך שרי לאפקועי ליה נפשיה בכל עניין, אבל הכא יכול להזהר שלא ישא ויתן בו ביום. וכן קיבלתי מאבא מרי. ויש מפרשים עבד לכומרים העובדים לאש אני ונהנה מן הכומרים.
